דורון צברי, משרד עורכי דין נ' בראשית עבודות חשמל בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישה לתשלום שכר טרחת עו"ד אשר לטענת התובעת חייבים לה הנתבעים.

הצדדים:

התובעת הינה חברת עו"ד אשר בתוקף עיסוקה זה התקשרה עם הנתבעים. (להלן: "התובעת" או "התובע")

הנתבעים התקשרו בהסכם למתן ייעוץ משפטי עם התובעת. (להלן: "הנתבעים")

רקע כללי:

בחודש ספטמבר 2006 נחתם הסכם שכ"ט (להלן: "ההסכם") בין הצדדים ולפיו היה אמור התובע לטפל עבור הנתבעים בתביעה שהוגשה כנגדם ע"י הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "התביעה" ו"הבנק"). שכ"ט התובע היה מורכב משני רכיבים. האחד סכום קבוע בסך 16,740 ₪ + מע"מ (ס' 4 להסכם) ששולם עם חתימת ההסכם ואין על כך מחלוקת. הרכיב השני, בונוס לפי תוצאות לפי סעיף 6 להסכם. אין מחלוקת על כי הסכום שאינו תלוי בתוצאות שולם, והתביעה הנדונה מתייחסת לתשלום הבונוס לפי סעיף 6 להסכם.

עניינה של תביעת הבנק כנגד הנתבעים הייתה בעיקרה יתרת חוב אשר לטענת הבנק היו חייבים לו הנתבעים בגין חשבון בנק שניהלו אצלו. עיקרו של הסכם שכר הטרחה שבין התובע לנתבעים היה הקטנת סכום התביעה והוסכם כי בנוסף לסכום התובע יקבל בונוס לפי תוצאות בשיעור של 15% מההפחתה בגין החוב הנתבע (זאת בנוסף לסכום ראשוני קבוע).

בסופו של דבר הגיעו הנתבעים לידי הסכם פשרה עם הבנק לפיו ישלמו לבנק סך של 100,000 ₪ בלבד.

לטענת התובע, זכאי הוא לקבל כשכר טרחה בונוס בסכום השווה ל- 15% מסכום ההפחתה בחוב לבנק כפי שהיה נכון ביום בו הגיע הבנק לפשרה עם הנתבעים, ואילו הנתבעים טוענים שבמועד זה לא היה זכאי התובע לכל שכ"ט נוסף.

לאור מחלוקת זו שבין הצדדים הוגשה התביעה שבפניי.

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, נחתם בחודש ספטמבר 2006 הסכם שכ"ט בינו לבין הנתבעים ועל פיו זכאי היה לקבלת בונוס בשיעור של 15% מהפחתת חוב הנתבעים לבנק.

לטענת התובע, מלוא החוב של הנתבעים לבנק עמד על סך של 452,000 ₪ בעוד שבהסכם הפשרה הוסכם על תשלום בסך של 100,000 ₪ בלבד, דהיינו הנתבעים נהנו מהפחתה בסכום של 352,000 ₪. בגין סכום ההפחתה זכאי התובע, בהתאם להסכם שכר הטרחה, לבונוס בשיעור של 15%, דהיינו לסך של 58,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ סך של 61,248 ₪.

הסכם שכר הטרחה נחתם בספטמבר 2006 ואילו הסדר הפשרה נחתם באוגוסט 2010. לטענת התובע, יש לייחס את ההפחתה מסכום החוב הנטען לעבודתו שלו מול נציגי הבנק ולמו"מ שניהל עבור הנתבעים. לטענת התובע, למרות שלכאורה היו גם מגעים ישירים בין הבנק ונציגיו לנתבעים, הרי שיש לייחס את עצם ניהול המו"מ וסלילת הדרך לפשרה הסופית לפועלו של התובע.

כמו כן, טוען התובע כי יש לראות את סכום החוב המלא במועד ההסכמה על הסכם הפשרה שבין הבנק לנתבעים, שהוא כולל בתוכו הפרשי הצמדה וריבית וכן העלויות שנבעו מפתיחת תיק ההוצל"פ ע"י הבנק. לטענת התובע, את 15% הבונוס יש לגזור מסכום החוב המלא על כל רכיביו.

תמצית טענות הנתבעים:

הנתבעים אינם כופרים בכך שחתמו על הסכם שכ"ט עם התובע אלא שלטענתם לא מגיע לתובע כל תשלום נוסף כשכ"ט על עבודתו עבורם.

לטענת הנתבעים, התובע הוא זה שפנה אליהם והציע להם לייצג אותם בתביעה שהוגשה כנגדם ע"י הבנק. בפועל, התובע הפר את ההסכם, לא ייצג אותם כראוי ואף גרם להם נזק.

בפועל את רוב רובו של המו"מ מול הבנק בגין אותו תיק, ניהלה הנתבעת עצמה. בסופו של דבר הגיעו הנתבעים לפשרה עם הבנק, אך אין לייחס זאת לפועלו של התובע.